"דלתות מסתובבות" (מתוך חוברת פעילויות לקלפי COPE סיכון וסיכוי עמוד 21)
לפעילות בזום: לצלם/להדביק/להראות מספר קלפים על המסך. המטופל יבחר קלפים, יצלם אותם וימשיך בתהליך.
מה מעכב אותי ומה מקדם אותי
פעילות זו עוזרת למקד את הכוחות המעכבים את אותנו ואת הכוחות המקדמים אותנו בדרכו לפתרון בעיות .
מהלך הפעילות :
המשתתף בוחר 6 קלפים מתוך קלפי -ה COPE גלויים***:
1. קלף המתאר בעיה, מצב לחץ או אירוע טראומטי
בחייו שהתמודד איתו בהצלחה .
2. קלף המתאר מה הפריע לו בדרך למציאת הפתרון.
3. קלף המתאר מה סייע בידיו בדרך למציאת הפתרון.
4. קלף המתאר מי הפריע לו בדרך למציאת הפתרון.
5. קלף המתאר מי סייע בידיו בדרך למציאת הפתרון.
6 קלף המתאר את הפתרון.
קלפי COPE לילדים – פעילות ייעודית ליום השואה בפרט ולמצבי לחץ, בידוד ועוד בכלל
כשילדים קטנים חווים טראומה, דרושות שיטות מיוחדות כדי לסייע להם לארגן את חווייתם ולהתמודד אתה. השיקולים העיקריים במכוונים את העבודה עם ילדים הם :
– ילדים הם בעלי יכולת מוגבלת לעבד מידע באמצעות השכל ולבטאו מילולית .
– טווח הקשב של ילדים הוא קצר .
– ילדים נחנו ביכולת להפעיל את הדמיון באופן ספונטני .
" – משחק" הוא שפתו הטבעית של הילד .
שיקולים אלה מנחים את המשתמשים במשחק המרפא באמצעות קלפי COPE
דיבוב ילדים בעזרת קלפי COPE מתבצע בשלושה שלבים :
1. הילד/ה בוחר קלף אחד ובאמצעותו מציג את עצמו או עצמה בפני המטפל או הקבוצה (רצוי בקבוצה עד חמישה ילדים).
2. הקלף מקבל "קול" כדי לספר את סיפורו. הילד מספר כיצד הרגישה הדמות בקלף תוך כדי האירוע וכיצד היא מרגישה בהווה.
3. מתקיים רב-שיח בו מועלות הצעות כיצד "להתמודד" עם סיפורה של הדמות (כיצד לישון טוב יותר, איך לסלק פחדים וחלומות רעים, כיצד לבטא כעס וכדומה ). הדיון נשאר בתחומי הדימוי הסמלי .
נמחיש את התהליך באמצעות הפעלה בקבוצת ילדים:
בעקבות אירועי יום השואה בכלל ולאור ימי הקורונה בפרט.
לאחר יום שידורים עמוס חוויות. צפירה, שירים "עצובים" ברדיו ומצב רוח כללי לא מרומם.
הניחו בפני הילדים את ערכת הקלפים כשפניהם כלפי מטה ועודדו אותם לשלוף בכל פעם קלף אחד. לאחר מכן הסבירו את חוקי המשחק החדש: בהגיע תורו, יספר כל ילד את סיפור הקלף שבידו או בידה .
לדוגמה: המורה השתמשה בתמונת הציפור שהופיעה בקלף שבידה להתחלת הדיבוב המטפורי: אני ציפור ושמי ציפי. אני גרה בכפר הזה על עץ גבוה שממנו אני יכולה לראות את המקום כולו.
אתמול בלילה הייתי על העץ שלי ושמעתי קולות חזקים ומיד נכנסתי לתוך הקן שלי והצצתי החוצה לראות מה קורה. חשתי דפיקות לב והרגשתי שהכנפיים שלי צמודות חזק לגופי.
האם מישהו מכם שמע את הרעש?"
כל ילד בחר "קלף פחד". זה אחר זה סיפרו הילדים את סיפורי הפחד והדאגה באמצעות הקלפים שבידיהם תוך תיאור התחושות הגופניות וההתנהגויות של כל אחד מהם.
בשלב הבא בחרה הציפור קלף נוסף, כמייצג את התשובה לשאלה:
מה עזר לה להתמודד עם אירועי הלילה המאיימים ?
כל משתתף בחר לעצמו קלף נוסף " קלף העזרה", ושיתף את יתר חברי הקבוצה ב"מה עזר".
לבסוף, כל ילד הניח את קלף הראשון שייצג "פחד" על הרצפה וכיסה אותו בקלף השני שייצג "עזר".
לא הייתה כאן הכחשת פחד או ניסיון ליפות את המצב, אלא מציאת איזון בעזרת דימויים של התמודדות.
פחד…. עזרה…