שביל הזהב – פתרון קונפליקטים

קלפים טיפוליים:  "שביל הזהב" – "הדיאלוג הגופני ההתייחסותי"

ערכה ייחודית זו מבוססת על העיקרון כי אנו, כבני אדם, יצורים מורכבים. המפגש עם אנשים שונים בחיינו, סיטואציות שונות, מגבש חלקי עצמי שונים. חלקים אלו שבתוכנו מנתבים את דפוסי המחשבה שלנו על עצמינו ועל העולם, את האופן בו נפעל או לא ואיך נרגיש בסיטואציות שונות. המפגש עם דמויות משמעותיות בילדות אף משפיע על החוויה הגופנית שלנו  ואף על היציבה שלנו.

המטרה של העבודה עם קלפי "שביל הזהב" הינה לאפשר לאדם להתחבר ל"קולות" השונים שבתוכו הבאים לידי ביטוי בחייו בדרך נעימה וליצור ביניהם דיאלוג על מנת להגיע להשלמה והרמוניה גדולים יותר בנושאים מעוררי קונפליקט בחייו. הערכה מתאימה לעבודה טיפולית ולזמן איכות בכל הגילאים.

קלפי "שביל הזהב"  מבוססים על הגישות טיפוליות הבאות:

התמקדות: (Focusing) מדובר בשיטה שעיקרה הקשבה לתחושה הפנימית-גופנית.

: felt sense הינה תחושה הוליסטית מטבעה המשקפת את החיבור בין הרגש, המחשבה, התחושה והדימוי הנוגעים לכל חוויה אנושית.

ג'נדלין (1996, Gendlin), מייסד השיטה, זיהה כי נוכחותה או היעדרה של תגובה גופנית במטופל היא זו שקובעת את הצלחת או כישלון הטיפול. בלעדיה, המטופל יחזור שוב ושוב על אותם הדפוסים הישנים המוכרים. ההתמקדות שמה דגש על החוויה ולא על הפתולוגיה כך שכל חוויה אנושית ניתנת לבחינה ללא שיפוט. תוך מיקוד בתחושה הגופנית מגיעים רבדים שונים של החוויה: רגשות – מחשבות – אמונות – דימויים וזיכרונות, מתוכם מתחבר המשתתף לתחושה הגופנית המאירה ונותנת – משמעות חדשה. כך נפרמים אט אט דפוסים וכאבים ישנים, באות על פתרונן סוגיות יומיומיות אשר אין עליהן מענה.

טכניקת הגשטלט (1978Perels,) מאפשרת לנו להטות אוזן ולעבוד עם הדיאלוג הבין והתוך אישי של חלקי העצמי והדהודם הגופני. פריץ פרלס – פסיכולוג גרמני מאמצע המאה ה-20 נתן משמעות חדשה למילה גשטלט – "השלם הגדול מסך חלקיו" (במקור, בגרמנית: תבנית בעלת משמעות). העיקרון המנחה הינו הוליסטי-הומניסטי, מתוך מגמה לארגון עצמי מבחירה ומודעות. הגשטלט מעודד את המטופל להרחיב חלקים מודחקים ומוכחשים ולקיים דיאלוג בין דפוסי הקשר על מנת "לסגור מעגלים" מהעבר.

פסיכולוגיה התייחסותית – הרואה את הנפש כמורכבת מ"חלקי עצמי" שונים- המושג ריבוי עצמי או חלקי עצמי (states-self multiple) אינו רואה את הנפש כיחידה אחידה הבנויה משכבות שונות של רמות מודעות כפי שמציע פרויד במודל הטופוגרפי אלא כ"מבנה" רוחבי המורכב ממצבי עצמי רבים, כך למעשה בכל אדם יש יותר מעצמי אחד- מגוון של מצבי עצמי, הבאים ליידי ביטוי לסירוגין במצבים וביחסים שונים. תנועה גמישה בין מצבים אלו משמרת את אשליית האחדות באופן בריא וחיובי .(Bromberg, 1998)

S.E  (somatic experiencing) – שיטת החוויה הסומטית של דר' פיטר לוין, הינה שיטה מיוחדת לטיפול בטראומה המאפשרת ריפוי עמוק. הגישה מתייחסת להיבטים פיזיולוגיים, רגשיים ותפיסתיים על מנת לברר ולרפא את הנפש. לפי ה-,SE במהלך הטראומה, מערכת העצבים האוטונומית ננעלת על התגובה ההישרדותית- ברירת המחדל ה"טובה ביותר" (מערכת העצבים הסימפתטית) . דרך תנועת מטוטלת (פנדולציה) מטים את תשומת הלב לענף הפרא- סימפטטי" – כזה המאפשר נשימה, הרפיה ומציאת פתרון רחב ומלא יותר.

קו האמצע – אירית רשין (1991), בספרה "שמאל ימין ומה שביניהם" מכוננת שיטה טיפולית, המהווה חוליה חשובה בדרך לאחדות בין תפישות מנוגדות. היפרדות שבין שתי ההמיספרות, כחלק הכרחי מהפנמת למידה והרגלים, ומהוצאה לפועל של יכולות פנימיות. דיאלוג בין "קולות" מנוגדים בונות נקודה על קו אמצע. נקודה שהיא הבסיס לעצמי מופרד.

העבודה עם הקלפים יכולה להיעשות עם הילד בעזרת מטפל מיומן או הורה בתנאים של קשב ובטחון במקביל יש לעשות עבודת עומק עם ההורים, כדי ליצור בתודעתם "קו אמצע" במקום "שטח אמצע". ההבדל בין "שטח אמצע" ל"קו אמצע" הוא ש"שטח אמצע" הוא מקום בו חלקים פנימיים מנוגדים נאבקים בינם לבין עצמם, בעוד ש"קו אמצע" הוא גבול של שלום ושיתוף פעולה בין חלקים פנימיים מנוגדים.

רציונל – הרמה ההתייחסותית-הכלת הזולת, נובעת משיתוף המטפל, וההדהוד שלו עם האיכויות שבוחר הילד או המטופל (דרך הקלפים) המערב את היכולת האמפטית של המטפל או ההורה וכן של הילד כלפי קונפליקט של אדם תוך הרחבת היכולת להכיל העולם והמורכבות שמולו.

ממה מורכבת ערכת קלפי שביל הזהב?

לוח פעילות, חפיסת קלפי שאלות

ארבע  קבוצות קלפים המחולקים לארבעה צבעים:

• חפיסה כחולה – דמויות – (אנשים וגם הוויות המייצגות דמות).
• חפיסה ירוקה – פעולות – (פעולות וגם מניעים לפעולה).
• חפיסה צהובה – מילים מתחום רגשות
• חפיסה אדומה – מילים מתחום הגוף – (מנח גופני, תחושות, דחפים).